אנחנו ארצאך. אנחנו קיימים. על כך אין עוררין, כמו גם על קיומך שלך.
יש לנו מסורת. בעת הטבילה, כשנותנים לאדם שם, הוא מקבל צלב קטן על חוט ארוג . זהו סמל של הלידה הרוחנית, תזכורת לחובה להתנגד לרוע. לפיכך, כאשר אנו מעניקים לאדם שם אנו מכירים בו.
היום הרוע הגיע לארצנו. הוא קוטע את שורשינו ומשמיד את כנסיותינו, הוא רומס ומכחיש את עצם קיומנו. לרוע אין מולדת. הוא משוטט בין שדות האדישות ומחכה לרגע להכות. כל עוד אנחנו לא מוכרים, הרוע בטוח שיוכל להשמיד אותנו ואף אחד לא ישים לב.
אין מקום לרוע בהרי ארצאך. אנו יודעים מניסיון שאם לסגת, הרוע ימלא את החלל שנותר, ואז, כשהוא משנה את פניו, ידפוק על הדלתות של כל אחד. קיבלנו את הקרב ולא נוותר.
ארצאך היא אנחנו. אנחנו קיימים.התקראו לנו בשם.
אני מכיר/ה בארצאך.